עמיגור ניהול נכסים בע"מ נ' רואימי ואח'

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתם של המבקשים כי אורה על ביטול פסק הדין אשר ניתן כנגדם על ידי, בהעדר הגנה, בתיק זה, לזכות המשיבה, ביום 6/1/2010.

פסק הדין הורה על סילוק ידם של המבקשים מדירת המשיבה ברח' שדרות הפלמ"ח 12/18, באשדוד (להלן: "הדירה") ועל חיובם בתשלום הסך של 55,024 ₪.

יש לציין כי המבקשים הגישו גם בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ואולם, ב"כ המשיבה, בהגינותה ובצדק, התייחסה לבקשה לביטול פסק הדין לגופה ולא התנגדה להארכת המועד וזאת מן הטעם שכבר נפסק פעמים רבות כי טענתם של המבקשים, לפיה קיבלו את האזהרה ביום 14/3/2010 ופנו ללשכה לסיוע משפטי אשר התעכבה עם הליך המינוי במשך למעלה מחודש ימים, מהווה טעם מיוחד להארכת המועד ("בנסיבות המתאימות, פנייה ללשכה לסיוע משפטי לצורך קבלת ייצוג בהגשת הליך ערעורי עשויה לספק טעם מיוחד להארכת מועד" - מתוך בש"א 5445/06 - א' צבי טורנר נ' מאיר טורנר, 28/09/2006 – פורסם בפדאו"ר).

בבקשה לביטול פסק הדין טענו המבקשים כי יש לבטל את פסק הדין מחמת חובת הצדק, וזאת לאור העובדה כי יחד עם כתב התביעה לא הומצאה כלל הזמנה לדין למבקש מס' 2 ואילו ההזמנה לדין למבקשת מס' 1 הפנתה אותה לבית המשפט השלום באשקלון, במקום לבית המשפט השלום באשדוד.

ההזמנה למבקשת מס' 1 אף לא הייתה ערוכה כדין, לא צויינה בה התקופה הנדרשת להגשת כתב הגנה ואף ספק אם התקיימה המצאה כדין.

לבקשה לביטול פסק הדין צורפו תצהירו של המבקש מס' 2, התומך בעובדות הנטענות בבקשה, וכן העתק מכתב ההזמנה לדין הרלוונטי ומאישורי המסירה.

המשיבה, בתגובתה, טענה כי כתב התביעה נמסר כדין למבקשים והמבקש מס' 1 אף נפגש עם ב"כ המשיבה במשרדה. ב"כ המשיבה אף טענה כי המבקשים ידעו על קיום התביעה אך לא עשו מאומה, במשך תקופה ארוכה.

לגופו של עניין, הוסיפה ב"כ המשיבה, אין למבקשים כל טענות הגנה מבוססות וזאת לאור העובדה כי המשך מגוריהם בדירה, הנמצאת בדיור הציבורי, אושר להם לפנים משורת הדין ולא בהתאם לחוק.

המבקשים התבקשו, כך על פי התגובה, עשרות פעמים, להגיע למשרדי המשיבה ולחתום על הסכם שכירות תקף, אך לא עשו זאת.

עוד טענה ב"כ המשיבה כי נצבר לחובתם חוב בגין שכר הדירה שלא שולם, בסך של 55,024 ₪.

כמו כן, לטענתה, המבקשים לא המציאו את המסמכים הנדרשים לשם שינוי גובה שכר הדירה אשר נקבע על ידי המשיבה.

אציין כי לתגובת המשיבה לא צורף תצהיר שיתמוך בטענות הנטענות בה.

ביום 19/9/2010 התקיים בפני דיון בבקשה, במעמד הצדדים.

המבקש מס' 2 נחקר על תצהירו וטען כי הוא מתגורר בדירה וישן בה מדי לילה.

עוד טען המבקש מס' 2 כי פנה למשרדי המשיבה על מנת לבקש הנחה בתשלומי שכר הדירה אך נדחה בתואנה כי אברך אינו זכאי להנחה על פי התקנון.

המבקש מס' 2 טען כי שילם, מדי פעם בלבד, 250 ₪ עבור שכר הדירה, על פי יכולתו.

המבקש מס' 2 הוסיף כי לא חתם עד היום על הסכם שכירות וזאת משום שבני משפחתו לא היו מוכנים לערוב להסכם.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.